רבים מדיי מהמתבגרים והמבוגרים שאני פוגשת בחדרי הטיפול. אינם יודעים לענות על שאלות סביב תחומי עניין וסקרנות. מהם הכישורים, היכולות והאיכויות הייחודיות שלהם הייעוד שלהם.
ואין מדובר במקצוע או קריירה, אלא בייחודיות שלנו.במתנות המולדות שקיבלנו במטרה שנגשים, ונוציא אותם מן הכוח אל הפועל.
עם היוולדנו אנחנו מקבלים תכונות, שמייחדות אותנו מאחרים. יש לנו יעוד אחד, או יותר ומטרה שלשמה הגענו לכאן. ואנחנו אמורים להגשים ולמלא אותה כדי להרגיש משמעותיים, תורמים ונתרמים בעולם הזה.
אצל ילדים קל לזהות את המשיכה או הנטייה הטבעית שלהם ליצירה, משחקי תנועה, חשיבה או משחקי תנועה פיזיים. הילד נמשך לתחומים מסוימים. יש לו עניין, יכולת וכישרון שעשויים להתפתח ולהוביל אותו ברבות הימים להגשמה עצמית ולהרגיש שווה.בעל מסוגלות ויכולת, מוכשר בתחום בו בורך.
אז מדוע רבים מדי האנשים הבוגרים שמרגישים אכזבה. חוסר עניין וסיפוק בעבודה, בחיי המשפחה ובחוויה הפנימית?
הקונפליקט מתחיל כאשר לסביבה יש רצונות ותשוקות משלה.כשאנחנו מכוונים ומשפיעים לפי מה יאה, ראוי, יוקרתי ,נחשב, ריווחי ואופנתי.
להורים יש דעות תפיסות והשקפות שנובעות מהחינוך שהם קיבלו ומניסיון החיים שלהם. הילד, כדי לא לאכזב את היקרים לו. צועד בדרך לא לו ומגשים יעוד, חלום, ופוטנציאל של מישהו אחר זולתו.
בהמשך, במסגרות החינוך השונות הילד צריך להתאים עצמו למצוי. כולם לומדים את אותם המקצועות. נבחנים וצריכים לעמוד בדרישות ציונים ופרמטרים שמקטלגים אותם להקבצות, רמות ועוד קטלוגים, שהמשוב על הישגיהם הוא במספרים, ומשפטים חסרי תוכן של טוב מצוין, בלתי מספיק או טעון שיפור.
אבל מה עם הרוב הדומם שלא מוצא עניין מוטיבציה ומענה לתחום העניין שלו? מה עם אלה שלא מתאימים לפס הייצור הזה שבנוי מתבניות, חוקים מגבלות שמצמצמים את עולמו לצר מגביל ומוגבל? הם גדלים להיות מרצים, משועממים, אפתיים ותלושים.
וכך אנחנו גדלים ומגדלים דורות של ילדים שהולכים במסלול שהותווה מראש, שאין להם בו שליטה החלטה ובחירה. מסלול שכולם הופכים בו לתוצרי פס היצור. מנותקים מכישורינו, רחוקים מנטיות ליבנו, וזרים לייעוד שיבטיח לנו הצלחה, סיפוק , הנאה, שמחה ותחושת משמעות שהעולם זקוק לנו ואנו זקוקים ושייכים לו.
בהמשך מסע החיים הבוגרים אנחנו עשויים למצוא את עצמינו בעבודות שאינן מעניינות אותנו, בתחושת פספוס ואכזבה של חוסר מיצוי וכעס על היעדר גמול ושכר לעמלנו.
אנחנו מבולבלים אבודים ומרגישים חסרי משמעות בעולם, לא מחוברים למהות הפנימית שלנו.
האם אנחנו עוסקים במה שמעניין, מושך ומסקרן אותנו, אם יש לנו תחושת סיפוק, אושר והנאה מתחום עיסוקנו העיקרי או המשני.
האם אני אוהב ואהוב בחיי, האם יש רגעים של אושר, סיפוק ושמחה בחיי?
אדם המגשים את ייעודו ופועל על פי כישוריו יכולותיו ונטיית ליבו יהיה אדם מאושר, מסופק ושמח. תהיה לו תחושת שייכות ומשמעות למקום, לקהילה ולסביבה בה הוא חי.
כולנו יכולים ומצווים לגלות מה האהבות הנטיות והברכות שקיבלנו עם היוולדנו.
יש לנו את החובה כי היעוד שלנו הוא לא עבורנו וטובתנו, הוא לטובת הכלל, העולם והחברה. אם אנחנו לא נבין מה התפקיד שלנו כאן, אין אחר שיעשה את העבודה שלנו במקומנו.
כל אדם הוא חלק אחד בתוך השלם, אבל בלעדינו השלם יהיה חסר.
כשנגלה מה באנו לעשות כאן ומה התפקיד שלנו נוכל לתרום, להשפיע ולהיות בנתינה לזולת.
רק אז נרגיש שמחה, סיפוק ותחושת משמעות שחיינו לא עוברים לשווא ומה תכלית המסע בעולם הזה.
